החלטה בתיק ת"א 35278-08-11

1.         לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: " הפקודה").

            ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בתאריך 8.1.12 וזאת לאחר שהצדדים הסכימו להצעת בית המשפט על פיה הטובין שיובאו ארצה בהובלה ימית בעבור המבקשת ימכרו, המקדמה ששלמה המבקשת למשיבה תוחזר לה, הוצאות האחסנה, הפריקה והמכירה יופחתו ויתרת התמורה תופקד בחשבון נאמנות וגורלה יוכרע במסגרת ההתדיינות בתיק העיקרי.

2.         זה המקום לציין, שקדם להסדר במכירת הטובין, הליך של עיקול זמני, במסגרתו עוקלו סחורות המפורטות בשטר מטען מספר 149/01889959 וזאת להבטחת תביעה כספית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בסך 353,035 ש"ח. הטובין נשוא שטר המטען הינם מכשירי אלקטרוניקה: מסכי L.C.D.

3.         לאחר שניתן צו העיקול הזמני, נפרקה הסחורה והיא מאוחסנת, לעת הזו, במחסני בונדד אוברסיז אשדוד.

4.         המשיבה עתרה לביטול העיקול. במסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקול, הגיעו הצדדים להסדר המפורט לעיל, על פיו הטובין ימכרו לצד שלישי, המקדמה תוחזר  למבקשת והיתרה לאחר ניכוי הוצאות, תשמר בחשבון נאמנות עד גמר ההתדיינות בתיק העיקרי.

5.         במסגרת ביצוע ההחלטה, מונו ב"כ הצדדים לכונסי נכסים לצורך מכירת הטובין. נערכה התמחרות, נמצא רוכש והמכר אושר. לצורך ביצוע המכר, הוריתי על מסירת שטר המטען המקורי. אז התברר, שהמשיבה שינתה את דעתה ומתנה את שחרור שטר המטען המקורי בקבלת יתרת התמורה לידיה.

6.         בנסיבות אלה, קבעתי שיש לקיים את החלטת בית המשפט כלשונה ואין להתנות את מסירת הקוד (שמאפשר את שחרור המטען) בקבלת יתרת כספי התמורה לידי המשיבה [החלטה מיום 26.2.12]. למרות החלטה זו, סירבה המשיבה למסור את הקוד כנדרש. מכאן הבקשה דנן להליכי ביזיון בית המשפט.

7.         במסגרת הבקשה, עתרה המבקשת להשית על המשיבה קנס כספי בגין הפרת החלטת בית המשפט בסך 5,000 ש"ח לכל יום ויום של הפרת ההחלטה השיפוטית. למשיבה לא היו טענות לגופם של דברים, זולת עמידתה על תנאיה למסירת שטר המטען המקורי והקוד.

8.         בדיון שנערך לפני בתאריך 26.3.12, הציע ב"כ המשיבה להמתין עד לאחר תום פגרת חג הפסח, על מנת שהמשיבה תשוב ותשקול את עמדתה. בתאריך 15.4.12 הודיע ב"כ המשיבה שמרשתו מחזיקה בעמדתה, על פיה לא תמסור את הקוד המאפשר קבלת שטר מטען מקורי, כל עוד לא תקבל את יתרת התמורה לידיה.

9.         המשיבה שלפני, הינה חברה זרה. כתבי הטענות הומצאו למשיבה זה מכבר. למרות שניתנה למשיבה הזכות לעתור לבטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום, היא לא עשתה כן. המשיבה בחרה לעתור לבטול העיקול הזמני שהוטל על הטובין. במסגרת הדיון, הגיעו הצדדים לידי הסדר, שיש בו לאזן בין האינטרסים השונים. ההסדר מביא בחשבון גם את מהותם של הטובין, מכשירי אלקטרוניקה עדינים אשר מאבדים מערכם באופן מהיר יחסית.

10.        הסכמת הצדדים, שניתנה על יסוד הצעת בית המשפט, מצאה את ביטויה בפרוטוקול הדיון. הסכמה זו, אף קבלה תוקף של החלטה מפורטת [פר' עמ' 3 ש' 5-21]. בכך שמדובר בהחלטה שיפוטית שאדניה בהסכמת הצדדים, אין כדי לגרוע מאופייה המחייב. במובן זה, אין מניעה לאכוף החלטה או פסק דין שניתן בהסכמה באמצעות הליכי ביזיון בית משפט [ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי, פ"ד לח(1) 136 (1984)].

11.        הגם שהטענה לא הועלתה מצד ב"כ המשיבה, אציין, כי אין בכך שהמשיבה עצמה לא התייצבה באמצעות מנהליה לדיון בבקשה לביזיון בית משפט, כדי למנוע מתן סנקציה במסגרת הפקודה. ב"כ המשיבה זומן כדין והתייצב לדיון. יתר על כן, ניתן פרק זמן למשיבה לשוב ולשקול את עמדתה, אולם למרות זאת, היא נותרה במריה. הואיל ועו"ד אקשטיין מוסמך לקבל כתבי בי דין בעבור המשיבה ומאחר שעורך דין אקשטיין התייצב בשמה לדיון בבקשה לפי הפקודה, אזי, הוכשרה ההזמנה והוכשרה אפקטיביות הצו.

12.        אף בכך שהמשיבה הינה חברה זרה, אין כדי למנוע מתן סנקציה כנגדה בגין הפרת צווי בית משפט. באחת הפרשות שנדונו לפני שנים רבות בבית המשפט העליון, ביחס לנתבע - סרבן שנמצא מחוץ לתחום השיפוט, קבע השופט זוסמן בזו הלשון:

" ... המחוקק המקומי לא ראה את הטלת העונש על תושב-חוץ כאמצעי נפל, אפילו אין לנתבע רכוש בארץ. אינני צריך להאריך את הדיבור כדי להבהיר באילו דרכים תבוצע הטלת העונש למקרה כזה; די לי להצביע על כך, שאם יחפוץ נתבע כזה לבוא ארצה, הן כעולה והן כתייר, הרי העובדה שקיים נגדו כאן צו המטיל עליו עונש תרתיע אותו מלהמרות את פי בית המשפט, ותכפה אותו, הגם בעקיפין, לציית" .

                        [המרצה מס' 280/57 חכמוב נ' שמידט, פ"ד י"ב 59, 70 (1958)]

13.        המצב שנוצר בגין המריית החלטות בית המשפט הוא שהטובין אינם נמכרים לרוכש. הסוכנת הישראלית של המוביל הימי, גרין ספנות בע"מ, עתרה לעיון מחדש בהחלטה המורה על שחרור הטובין מהטעם שהיא עלולה להיחשף לתביעות, בהעדרו של שטר מטען מקורי. לעת הזו, הטובין מוטלים כאבן שאין לה הופכין במחסני בונדד באשדוד, כאשר הוצאות האחסנה מאמירות. כל אלה, הם פרי הפרת הצווים השיפוטים על ידי המשיבה.

14.        כשאלה הנסיבות, שוכנעתי שהסעד היחידי האפקטיבי הוא הטלת סנקציה כנגד המשיבה מכוח פקודת ביזיון בית משפט. לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, אני קובע, שבגין כל יום ויום של אחור, במסירת הקוד שמאפשר קבלת שטר מטען מקורי, יוטל על המשיבה קנס בסך 2,000 ש"ח.

15.        על מנת לאפשר לעורך דין אקשטיין למסור את ההחלטה ותוכנה למרשתו, אני קובע, שהמועד לתחילת החיוב העונשי הוא מתאריך 1.5.12 ואילך.

16.        לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בנסיבות העניין אני מחייב את המשיבה בהוצאות ההליך בסך 2,000 ש"ח (זאת כפועל יוצא מהתייצבות גורמי המבקשת בפני בית המשפט) ובנוסף מחייב את המשיבה בשכר טרחת ב"כ המבקשת בסך 15,000 ש"ח.